החלטה בתיק בב"נ 4243-12

            בפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא ביום 9.8.12 ועניינו מבנה בשטח של כ-88 מ"ר הבנוי מבלוקים, קונסטרוקציית ברזל בשטח של כ- 24 מ"ר, וגדר פח באורך של 16 מ"ר ("להלן - המבנה").

            לטענת המבקשים, המדובר במבנה הקיים למעלה מעשור, לפחות משנת 2002, וכי המבקשת 2 הינה נכה המתגוררת במבנה כשלושה ארבעה חודשים עובר להגשת הבקשה.

            לטענת המבקשים, המבנה שימש במשך שנים רבות למגורים, ולאור קשייה של המבקשת 2 להתגורר במקום מגוריה הקודם, עברה להתגורר עם המבקש 1 (בנה) במבנה נשוא הבקשה, וכתוצאה ממעברה, נוצר צורך בשיפוץ המבנה וחלוקתו לשתי יחידות נפרדות, ובתקופה שקדמה להוצאת הצו והרלוונטית להוצאת הצו, בוצעו עבודות השיפוץ.

            לטענת המבקשים, השיפוץ בוצע במהלך תקופה בה התגוררו בני המשפחה במבנה. המבקשים מסכימים כי במהלך השיפוץ הורחב המבנה בכ- 8 מ"ר.

            המבקשים מאשרים כי המבנה נבנה ללא היתר בניה וכי השיפוץ וההרחבה בוצעו אף הם ללא היתר בניה.

            לטענת המבקשים, קמות בעניינו של המבנה העילות הקבועות בחוק המצדיקות ביטולו של צו הריסה מיידי, שכן הקמת המבנה הסתיימה זה מכבר, והמבנה היה מאוכלס תקופה העולה על 30 ימים עובר לחתימת התצהיר.

            לטענת המבקשים, ניתן להיווכח מצילומי אוויר מן השנים 2003, 2007, 2008 ו- 2009 כי באותו מקום היה מוצב המבנה נשוא הצו. לטענת המבקשים, הגם שגגו של המבנה הוחלף, אין המדובר בשינוי בשיפועיו.

            לטענת המבקשים, השיפוץ כלל רק החלפת חלק מהתקרה, השתמרו מסגרות הברזל והאיסכורית למעט חלק אחד שהוחלף בשל דליפה.

            לטענת המבקשים, גרסת המצהיר מטעם המשיבה רצופה באי דיוקים וסברות, וחסרה נתונים.

            לטענת המבקשים, במועד מתן הצו היה המבנה שוקק חיים, כפי שניתן להיווכח מקיומם של מוצרי צריכה בתוכו.

            ב"כ המבקשים אף טען כי קיים אופק תכנוני מסויים למבנה, שכן קיימות תכניות המצויות בשלב דיוני להרחבת היישוב לקייה באופן בו יכלול את המקרקעין נשוא הצו, הכללה שיכול ותביא לתוחלת תכנונית למבנה.

            בנוסף טען ב"כ המבקשים, כי הריסת המבנה תסכן את חייה של המבקשת 2 לאור מצבה הבריאותי, ומצוקת דיור ממנה היא סובלת וכן טען לקיומה של הגנה מן  הצדק.

            בנוסף טען ב"כ המבקשים, כי המבקשים מסכימים גם היום להגיע להסדר עם המדינה אשר יכלול את יישובם מחדש, וכל עוד לא יושג הסדר שכזה, אין למבקשת 2  פתרון אחר וכי:

            "נכון הדבר שזה לא מעניינו של בית המשפט, אולם הריסת המבנה לא תביא את המטרה המיוחלת של הממשלה, הרי אי אפשר למנוע מן הבדואי את מהות הטבע ואת הצדק הטבעי".

            ב"כ המשיבה טען בתגובתו ובסיכומיו כי הצו הוצא כדין, וכי המבנה הוקם על מקרקעין שייעודם על פי תכנית המתאר המחוזית לחקלאות, ועל כן חסר כל אופק תכנוני, וזאת בנוסף לעובדה כי על המקרקעין לא חלה כל תכנית מפורטת המקנה זכויות בניה ואין אפשרות להוציא במקרקעין היתר בניה.

            לטענת המשיבה, אין ממש בטענות המבקשים כי המדובר במבנה ישן. לטענת המשיבה, בניית המבנה ואכלוסו טרם הסתיימו במהלך חודש אוגוסט 2012, ולפיכך הצו עומד במועדים שנקבעו בתנאים המפורטים בסעיף 238 א לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965.

            לטענת המשיבה הוכח, במסגרת שמיעת הראיות בתיק, כי המבנה ביום 11.7.12 לא היה גמור ולא היה מאוכלס, וכי ניתן להתרשם מן התמונות שהוגשו, כי באותו מועד טרם הושלם גימור הקירות, לא בוצע ריצוף ולא נבנו חלונות. לטענת המשיבה, ניתן גם להתרשם כי באותו יום עדיין נראו מחוץ למבנה חומרי בניין רבים, וניתן להתרשם מבנייתם של קירות חדשים ומרפסת חדשה. בנוסף, הפנה ב"כ המשיבה לתמונות מהן ניתן להתרשם כי ביום 11.7.12 נבנתה מסגרת בטון חדשה להנחת קורות הגג ונבנה גג חדש.

            ב"כ המשיבה אף הפנה לתמונות שצולמו ביום 22.8.12 ומהן ניתן להתרשם מהימשכות עבודות הבניה, וכי במועד זה הושלמו בניית הקירות וצביעתן, הושלמו עבודות הריצוף, הושלמה בניית המרפסת ובניית חלק מהחלונות, וכי במועד זה המבנה טרם אוכלס.

            ב"כ המשיבה הפנה אף לעותק תצלום אוויר משנת 2010, המוכיח כי בשנת 2010 לא היה קיים בנקודת הציון נשוא הצו המבנה הנוכחי.